סבא יעקב והפיאט

בספר "הטנק" שנכתב על ידי הסופר המוכשר אסף ענברי, הוא מספר את הסיפור של הטנק שנעצר בדגניה א. זה חלק מהמיתוסים של מלחמת העצמאות, כשניסו להנציח את חבר הקיבוץ שזרק בקבוק מולוטוב על הטנק הסורי ועצר אותו ובכך נבלמה המתקפה הסורית על הקיבוץ. בספר שכתוב כדרכו של ענברי בהומור מאופק מלא אנושיות מסופר סיפורם של שני לוחמים נוספים שגם הם "ידעו" שהם עצרו את הטנק כי הם היו פיאטיסטים. הפיאט היה נשק אנטי טנקי כבד מאוד וקשה לסרבול שבו היה לפיאטיסט עוד עוזר שיעזור לו בטעינה ובסחיבת עוד 2 פגזים, הכל כבד מאוד. הסיפור האמיתי קשור באחד משני הפיאטיסטים כי בעצם רואים בטנק חור מקדימה בצריח וחור כזה יכול להיגרם רק על ידי הפיאט ולא על ידי בקבוק המולוטוב. אם כי בהחלט ייתכן שם משליך הבקבוק תרם לעצירת הטנק כי אנחנו לא יודעים מה קרה קודם, האם הלוחמים בתוך הטנק ברחו ואחר כך הוא נפגע על ידי הפגז של הפיאט או שהפגז פגע בהם ואז משליך הבקבוק היה יכול להוסיף את שלו. זו לא הפואנטה מבחינתנו. סבא יעקב שלחם בפלוגה הדתית בחטיבת הנגב של הפלמ"ח שנלחמה במצרים (ובסופו של דבר כבשה את אילת כשסבא קיבל בדיוק חופש) ואז הניפו את דגל הדיו המפורסם, היה פיאטיסט. לחשוב שהבחור הזה ששרד את הקור הנוראי של סיביר, ועל כך בקטע נוסף, נזרק באחת מהקור הנוראי לחום של הנגב בלי אספקת מים סבירה עם העור הלבן, נושא נשק , חגור, ופיאט כבד. לפי התמונה שיש מהצבא של סבא, אני לא יודע אם הוא שקל יותר מ- 55-60 ק"ג. אבל למזלנו, לו אנו חייבים את נוכחותנו על כדור הארץ, הוא שרד את הכל, התחתן עם סבתא מילי והנה אנחנו כאן.